בכל פעם שהייתי מרים על הכלב שלי, הרועה המעורב גרמני בלגי שבנוי לתפארת את הקול, או מנסה למשוך אותו בטיולים לכיוון שאני רוצה, הוא כאילו היה עושה לי דווקא ועושה מה שהוא רוצה, שובת או מושך לכיוון שהוא רוצה ללכת אליו, יעני דופק לי קטע דומיננטי ובכל הכוח.

באותו הזמן לא הבנתי מה אני עושה ולמה, אבל ראיתי שכשאני משתמש איתו בכוח הוא מגיב לי ביותר כוח אז משכתי יותר, צעקתי, התעצבנתי והשתמשתי בכלים יותר אגרסיביים כמו קולר חנק ודוקרנים, אבל הוא לא למד כלום, וזה לא הפריע לו בצוואר למשוך לאן שרצה או לא לקום משביתות, ואני רק התחרפנתי מהעקשנות והטיפשות של הרועה בלגי גרמני שלי שאמור להיות חכם בטירוף.

אז חשבתי שהוא דומיננטי ומבסס כוח, אבל הבנתי שבדומיננטיות יש 'מאבק' תמידי על משאבים, שתמיד צריך להשתמש בכוח בשביל משאבים כמו אוכל וזיווג, אז זה לא הגיוני שהמערכת יחסים ביני לבין הכלב שלי בנויה על דומיננטיות, אני רוצה שהוא לא ימשוך בטיולים ויקשיב לי, אני לא רוצה לאכול לפניו את האוכל שלו וגם לא לתפוס לו את הזיווג, כי זה כבר יותר מידי ביחס לאוכל שלו שלפעמים מפתה. ההתנהגות שלו בטיולים לא הייתה מונעת מדומיננטיות עלי, הוא פשוט היה חסר סבלנות, הוא רצה לטרוף את העולם ולהשאיר אותו שלם, ואף פעם לא עבדנו על איפוק או הליכה יפה, או כל דבר אחר בעצם.

אז חיפשתי דרך אחרת ללמד אותו וגיליתי שמנהיגות ללא כוח בנויה אחרת מול הכלב, יש לי את האופציה באמת ללמד אותו דרך בחירה אקטיבית שלו ושלי, ומערכת היחסים שלנו מבוססת אמון. הגבולות ברורים לכולם מה מותר ומה אסור, כמו לא לעלות על הספה או לנשנש כבלים מפוזרים.

אם משתמשים בכוח מול הכלב אז הוא יפחד ולא יבצע התנהגות כלשהי שאנחנו נמצאים, אבל ברגע שנלך הוא יעשה מה שהוא רוצה, כמו בטבע שכשהפרט הדומיננטי לא נמצא כולם מנצלים הזדמנויות. תכלס אפשר לבסס מנהיגות בעזרת כוח, אבל למה להשתמש בכוח כד זכינו באפשרות מטורפת להעניק ליצורים הפרוותיים האלה פינוקים, ולחזק התנהגויות רצויות.

השיטה הזו בעצם עובדת על השליטה בחיזוקים שהכלב מקבל, זאת אומרת על התנהגות רצויה יקבל חיזוק ועל התנהגות לא רצויה הוא לא יקבל כלום ושום דבר, ולדאוג שהוא לא מחוזק מהסביבה או מכל מקור אחר על ההתנהגות שהוא ביצע, כי זה לא משנה מאיפה החיזוק יגיע כי אם יש חיזוק ההתנהגות תמשיך.

אפשר ללמד כלב להיות 'ממושמע' כמו חייל אם עובדים לפי הכלל הזה- שום דבר בחיים בא בחינם. הכלל אומר שהתנהגות רצויה מקבלת תגמול (חיזוק חיובי), והתנהגות לא רצויה לא מקבלת כלום או לקיחת תגמול (ענישה שלילית). אין צורך בכוח, אם נהיה עקביים ומדוייקים הכלב יבין מהר מאוד מה שווה לו לעשות ומה לא, וגם האמון יהיה מבוסס כי החוקים ברורים, ואם הוא עובד לפיהם הוא מקבל מלא מלא פינוקים.

לדוגמא אם אני רוצה ללמד את הכלב להתאפק, אני יראה לו חטיף ואחכה עד שהוא יסיט מבט, וכשזה יקרה אני אתן לו אותו. אם אעשה את זה מספיק פעמים, הכלב ילמד שבשביל לקבל חטיף הוא צריך להסיט מבט ולהיות מאופק. מצד שני אם אני רוצה להפסיק התנהגות כמו קפיצה בכניסה, אני אתעלם מההתנהגות על ידי הסטת מבט, ואם צריך אני אסתובב מעט כדי להראות לכלב שהוא עושה משהו לא רצוי, וכשהוא לא יקבל על זה חיזוק בכלל (גם חיוך או ליטוף קטן יכולים להיות חיזוק), הוא יירגע ויישב או יתנהג בכל התנהגות אחרת רצויה ואנחנו נחזק אותו עליה.

היום אני משתדל לא לצעוק עליו, למרות שלפעמים הוא משגע אותי ומת שנשחק כל הזמן, מביא לי משחקים ונושף לי בעורף ואני, ואני… אבל אני יודע שאני יכול ללמד אותו להירגע מרצון בעזרת כל מיני טכניקות עבודה ולימוד כמו הובלה או שייפינג, וזה נחמד כי אני יודע שאם נעבוד יחד הוא גם ילמד וגם נחזק את הקשר שלנו.

מה שכתבתי כאן מבוסס על המאמר הזה:

״Dominance Versus Leadership in Dog Training״

Sophia Yin, DVM, MS (Behavior) University of California, Davis

Compendium (Yardley, PA) · August 2007 pp 414-417